בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, משכרו של עובד מותר לנכות רק סכומים המותרים בניכוי בהתאם לרשימה המפורטת בסעיף. רשימת הסכומים המותרים בניכוי היא רשימה סגורה וניכויים אחרים משכרו של העובד, אשר אינם מפורטים ברשימה, אסורים. ניכוי של סכומים אשר אינם מותרים בניכוי עלול לסכן את המעסיק בהלנת שכר העובד הנושאת הן סנקציה אזרחית והן סנקציות במישור הפלילי בהתאם להוראות חוק הגנת השכר ועל כן יש להיזהר ולבדוק האם הניכוי נכלל ברשימת הסכומים המותרים לניכוי.
הסכומים המותרים לניכוי משכרו של עובד הם הסכומים הבאים:
- סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק – הכוונה בעיקר לניכויי מיסים.
- תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו – דרישת הכתב היא המרכזית כאן. לא ניתן לנכות משכרו של עובד סכומים לתרומות גם אם התקבלה הסכמתו של העובד בע"פ ללא קבלת הסכמתו בכתב.
- דמי חבר בארגון עובדים, תוספת לדמי החבר ודמי טיפול מקצועי –בהתאם להוראות חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז- 1957.
- סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק– קנס משמעת צריך להיות מוסדר בחוק, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה החלים על העובד.
- תשלומים שוטפים לקופות גמל – כיום זוהי חובתו של המעסיק לנכות סכומים משכרו של העובד על מנת להעבירם לקרן הפנסיה של העובד יחד עם חלקו של המעסיק.
- מקדמות על חשבון שכר עבודה – קיימת תקרת מקדמות מותרת לניכוי בגובה שכר עבודה עבור שלושה חודשים.
- חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה. כאן החוק מוסיף וקובע כי אם חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.
זהו למעשה הניכוי החשוב ביותר שכן הוא ניכוי "סל" המאפשר למעסיק לנכות משכרו של עובד סכומי כסף אותם חייב העובד למעסיק עצמו. יש לשים לב כי הניכוי נעשה בנסיבות ומקיים את ההוראות להלן:
- החוב קצוב כלומר מדובר בחוב מכומת ששיעורו סופי, מוגדר וידוע.
- החוב אינו שנוי במחלוקת. כלומר לא קיים ספק כי העובד אכן חייב לשלם את הסכום המדובר למעביד והעובד הסכים לקיומו של חוב.
- אם מדובר בניכוי משכר שוטף על החוב להיות מעוגן במסמך כתוב, ואסור שהניכוי יעלה על רבע מהשכר.
- אם מדובר בניכוי משכרו האחרון של העובד- אין חובה שההסכמה תהיה מעוגנת בכתב וניתן לנכות את מלוא שכרו של העובד.
על כן, ככל שברצון המעסיק לחייב את העובד בהשבה עתידית של סכומים עודפים המשולמים לו בעת זו, עליו להחתים את העובד, כתנאי לקבלת הסכומים העודפים, על הסכמה בכתב לניכוי הסכומים בתנאים שייקבעו כתנאי לניכויים בשלב מאוחר יותר. ללא התחייבות זו, לא יהא המעסיק רשאי לנכות את הסכומים העודפים ששולמו לעובד בשלב מאוחר יותר.
